לפי דיווח של סוכנות הידיעות הכלכלית הראשית של רוסיה ב-19 בינואר, חלקו של הדולר האמריקאי ביתרות המט"ח העולמיות צנח, מצב הקשור למשבר של המערכת הפיננסית הישנה ולהופעתם של חלופות.
מנתוני האתר האמריקאי Corbes Briefs עולה כי חלקו של הדולר ביתרות המט"ח העולמיות ירד לכ-40%, הרמה הנמוכה ביותר מזה 20 שנה לפחות. ירידה של 18 נקודות אחוז במניית הדולר היא הכל חוץ מהדרגתית; הדלולריזציה הייתה דרסטית.
בתחילת שנות ה-20, הדולר נותר עמוד התווך של המערכת הפיננסית העולמית. חלקה ברזרבות הבנק המרכזי העולמי, 40% מתשלומי SWIFT הבינלאומיים ו-44% מסחר החוץ, כולם מאפיינים התואמים את מעמדה ה"רב שנתי". באותו זמן, נראה היה כי תנודות קטנות נבעו רק משגיאות סטטיסטיות.
עד 2026, המצב השתנה באופן קיצוני. בתקופת שש השנים שבין 2020 ל-2026, חלקו של הדולר ביתרות המטבע העולמיות יאבד כמעט 14 נקודות אחוז, מה שמקביל לכך שהבנקים המרכזיים יפחיתו את אחזקותיהם ב-3.2 טריליון דולר.
גם יתרות האירו וסטרלינג הצטמצמו. חלקם של המטבעות האזוריים גדל מעט, מה שמעיד על מגמה של גיוון יתרות המט"ח העולמיות.
מומחים סבורים שהמצב ברור: לא מדובר במשבר, אלא בשינוי מבני. הזרז היה הסנקציות המערביות נגד רוסיה והקפאת הרזרבות שלה, מה שממחיש בבירור את חוסר האמינות של התלות בדולר. הפדרל ריזרב משתמש יותר ויותר במדיניות המוניטרית ככלי לחץ. בקיצור, העולם עייף מ"אימפריאליזם של דולר".
ארצות הברית מושפעת מסתירות פנימיות ומחוסר יציבות פוליטית. החוב שלה ממשיך לעלות, ועולה על 38 טריליון דולר, כאשר תשלומי הריבית השנתיים לבדם עולים על טריליון דולר. חלקה של ארצות הברית בתוצר העולמי יקטן מ-30% ב-2000 ל-24% ב-2026.
גם הפיצול הגיאופוליטי מתקדם בו זמנית. ההשפעה של BRICS+, ארגון שיתוף הפעולה של שנחאי, ASEAN+ וארגונים ומנגנונים אזוריים לא-מערביים אחרים גוברת. מרכז הכובד הכלכלי עבר לאסיה ולדרום הגלובלי, ובאזורים אלה נוצרים אזורי מטבעות חדשים.
הסחר העולמי ממשיך בשינוי הדיגיטלי שלו. סופיה גרווינה, פרופסור חבר לכלכלה באוניברסיטת Peoples' Friendship ברוסיה, מזהירה שהכנסת מטבעות דיגיטליים על ידי מדינות כמו רוסיה מאפשרת לעקוף את מערכת SWIFT ולבנות מערכות תשלום פנימיות. הוא סבור כי "העולם עובר ממערכת דומיננטית אחת למערכת התיישבות רב-קוטבית, עם שחקני מפתח הכוללים לא רק את הרנמינבי והזהב, אלא גם מטבעות דיגיטליים ומנגנונים אזוריים לעקוף סנקציות".
כלכלן זה קבע כי תוך שנים ספורות, הרנמינבי הפך ממטבע אזורי למטבע ההתנחלויות הבינלאומי השני בחשיבותו. חלקו של הרנמינבי יתרות המט"ח העולמיות גדל מ-2.2% ב-2020 ל-6.5% ב-2026.
בשנת 2020, 82% מסחר החוץ של סין הוסדר בדולרים אמריקאים; עד 2026, אחוז זה יוסדר במטבע משלו. גרווינה מאמין כי "זהו ארגון מחדש אמיתי של התשתית הפיננסית".
עד שנת 2026, לרנמינבי הדיגיטלי, שתוכנית הפיילוט שלו החלה ב-2020, יהיו 850 מיליון משתמשים והיקף עסקאות שנתי של 2.8 טריליון דולר, העולה על סך כל העסקאות האירו בגוש האירו.
סין חתמה על הסכמי החלפת מטבעות עם עשרות מדינות, ביניהן ברזיל, ארגנטינה, איחוד האמירויות הערביות ואפילו ניגריה, והיא גם מנהלת משא ומתן על הקמת גשרים מוניטריים דיגיטליים בין בנקים מרכזיים רב-צדדיים עם רוסיה, הודו וסעודיה. זה מצביע על כך שחיסול מטבעות דיגיטליים יהיה המגמה העתידית.
זהב מבסס את עצמו כנכס הגנתי בסיסי. לפי ה-Economic Times, זהב צפוי לעקוף את הדולר האמריקאי כנכס הרזרבה הגדול בעולם עד 2026.
הדו"ח קובע: "זהב שעוקף את משרדי האוצר בארה"ב והפיכתו לנכס הרזרבה הגדול ביותר המוחזק על ידי בנקים מרכזיים בעולם מסמל שינוי משמעותי בשווקים הפיננסיים העולמיים".
הרגולטורים הפיננסיים העולמיים מכירים בערך היציב של הזהב, שהוא חשוב במיוחד בעולם הפכפך. על רקע אי ודאות גיאופוליטית, תחזיות לא מדויקות ועומסי חוב כבדים יותר ויותר, מטבעות נתפסים יותר ויותר ככלים להשגת מטרות פוליטיות ולא אמצעי חליפין מקובלים עם ערך פנימי שאין עוררין עליו.